הקדמה לעבודה

אני, רון לוי תלמיד כיתה י'3 מצהיר בזאת כי אינני נאצי או תומך בנאצים. תוכן בלוג זה הינו מטרות לימודיות בלבד ומהווה 30% מציון בחינת הבגרות שלי בשנה הבאה.

קריאה מהנה J

פוסט שלישי: תיאור וביקורת אישית על הסרט "נערי הסווינג"

*הערת כותב: בניגוד לשאר הפוסטים מעבודה זו, פוסט זה נכתב מנקודת מבט אישית שלי כאדם אמיתי ולא כזהות עיתונאית בדויה.

*הערת כותב 2: הסרטונים המצורפים בלינקים שבסוגריים אינם מתורגמים, כיוון והורדתי וחתכתי את הסרט לבד.

עוד לפני עליית הנאצים ולפני מלחמת עולם שנייה היו קבוצות קטנות באירופה ובגרמניה אשר שמעו סגנון מוזיקה אפרו אמריקאי – יהודי, שנקרא "סווינג". הסווינג הוא תת ז'אנר של מוזיקת הג'אז.

הסווינג התאפיין בעיקר בקצביות ובתזוזה מתמדת. ריקוד הסווינג היה ריקוד מעט פראי ופרובוקטיבי; הנשים היו עפות באוויר כשרואים את לבושן התחתון, הגברים היו מסובבים ומרימים את הנשים.

עלילת הסקט "נערי הסווינג" עוסקת בשלוש דמויות עיקריות: פיטר מולר- הגיבור והדמות הראשית, תומאס ברגר- חברו הכי טוב של פיטר, וארוויד "היטמן" / "ג'אנגו מן" . (כונה כך ע"י חבריו בשל בקיאותו הרבה במוזיקת הסווינג ובכישורי נגינת הגיטרה שלו).

השנה היא 1939- הנאצים בשלטון כבר 6 שנים, ותחילת הסרט נערכת במועדון "ביסמארק".

בהתחלה רואים הרבה בנים ובנות רוקדים יחדיו לצלילי המוזיקה ונהנים. מיד לאחר מכן אנו פוגשים את שלושת הדמויות המרכזיות בסרט.

ככל שעבר הזמן, יותר ויותר מועדוני סווינג נאלצו להיסגר וקהל הרוקדים והרוקדות לא וויתר. הם ירדו למחתרת והפכו מועדונים גרמניים לכל דבר, מסעדות ובתי קפה למועדוני סווינג.

כאשר ערב אחד הגיעו חברי ההיטלר יוגנד לאחד המועדונים רואים איך ברגע, שבריר שנייה- המוזיקה מתחלפת למוזיקה גרמנית והריקוד הפרוע הופך לריקוד רגוע . (ניתן לצפות כאן)

לאורך הסרט אנו רואים כיצד פיטר מצטרף בעל כורחו לתנועת ההיטלר יוגנד, כשתומאס בעקבותיו כי לא רצה להשאיר אותו לבד. סיסמתם הייתה "ביום HJ, בלילה נערי סווינג" (ניתן לצפות כאן) . משהו שבדיעבד נשמע בלתי הגיוני או אפשרי. הם מצליחים לנהל את חייהם הכפולים באופן מוצלח, אך עם הימשכות העלילה אנו נוכחים לראות כי סיסמתם הייתה לא יותר מסתם אשליה. בעוד תומאס נשאב בקלות לשטיפת המוח של האידאולוגיה הנאצית, פיטר אינו מושפע כלל. פיטר "מתנדנד" בין דעותיו, כי מצד אחד הוא שומע את המוזיקה שהוא אוהב, אך מצד שני הוא צריך לשמור על המוניטין שלו מול המפקח של התנועה.

אמיל, שמתואר בסרט כחברם הטוב לשעבר של הדמויות המרכזיות יחד עם עוד שניים מחברי התנועה מכים את ארוויד בשל היותו נכה יהודי ששומע סווינג.

הבעיה מתחילה כאשר מתחיל ויכוח בין ארוויד לתומאס, כאשר הסיבה העיקרית לויכוח הייתה הצטרפותו "המיותרת" של תומאס לתנועה יחד עם פיטר.

בחלוף הזמן רואים כיצד מחנכים את הילדים להלשין על המשפחה, החברים, או אנשים שהם שומעים שמדברים כמגד הפיהרר / הממשל / המפלגה הנאצית. (בא לידי ביטוי כאשר תומאס מלשין על אבא שלו וכמה ימים אחר כך רואים את אבא של תומאס נלקח בלי לדעת מתי יחזור או אם יחזור). (ניתן לצפות כאן)

הויכוח, שהפך כבר למריבה, התחיל בכך שארוויד התפרץ בתקיפות כלפי שני טייסים גרמניים שדרשו ממנו להחליף את המוזיקה שניגן ב"שיר גרמני טוב" בטענה שהוא לא מוכן לקחת חלק במה שהנאצים עושים, שהם רוצחים, הם משקרים, ושהוא סיים את תפקידו ב"לעזור" להם. (עזרה מטאפורית כיוון וארוויד היה נכה ולכן לא היה מתקבל לצבא / לHJ בכל מקרה). (ניתן לצפות כאן)

המריבה הוצתה כאשר ארוויד יוצא בכעס מהמועדון ותומאס גוער בו על שדיבר לא יפה אל שני הטייסים. לאחר כמה דקות של כעס ושימוש באלימות מילולית, ארוויד ובת זוגו עוזבים את המקום. פיטר כועס מאוד על תומאס ושואל אותו מה עבר עליו. תומאס טוען שארוויד מהופנט לגמרי מהמוזיקה היהודית. הערב מסתיים בעימות פיזי של פיטר ותומאס, לאחר שתומאס קרא לאביו של פיטר "אוהב יהודונים". (ניתן לצפות כאן)

באותו ערב ארוויד שם קץ לחייו ע"י חיתוך עמוק בעורק הראשי של היד באמבטיה. (ניתן לצפות כאן)

מספר שבועות לאחר הלוויה של ארוויד (שאליה תומאס לא טרח לבוא) פיטר מקבל "משימה מיוחדת" מאחד המנהלים / אנשי הצוות הבכירים של הHJ. מציינים בפנינו שזוהי "משימה עם אחריות גדולה מאוד". פיטר מסכים אך בתוכו חושד ומפקפק בסביבתו ובמתרחש.

פיטר מאבד סבלנותו לגבי הפריט המסתורי שבתוך החבילה אשר גרם למשפחות רבות לזעזוע או הלם, ופתח את הקופסא. בתוכה היה אפר, טבעת, משקפיים והכיתוב "בוגד" בענק ע"ג הקופסא עם סימן גולגולת. (ניתן לצפות כאן)

פיטר הבין שארוויד צדק. משהו בלתי רגיל, משהו מפחיד, מרתיע, "מסריח" קורה סביב המפלגה.

ערב אחד תומאס בא לביקור מפתיע אצל פיטר. רואים בסלון את תומאס ווילי, אחיו הקטן של פיטר יושבים על הכורסא ווילי מתלהב מהפגיון / סכין של תומס.

תומס מציין כי ווילי יהיה חייל טוב יום אחד, ופיטר מיד מסתייג מדברו של תומאס. אנו מבינים כי פיטר לא רוצה שווילי ייחשף ו/או ייקח חלק בתנועת הנוער הזו.

פיטר ותומאס מתווכחים סביב נושא ארוויד. תומאס טוען שהגיע לו למות כי הוא נכה יהודי ולא שייך. פיטר גוער על תומס ומשחרר מהבטן שלו כל מה שהחזיק עד כה ותומאס לא מעוניין לשמוע בטענה שאלה שקרים איומים. אנו נחשפים לראשונה לחלחול האדיאולוגיה הנאצית אל תומאס כאשר הוא מאיים בהלשנה על החבר הכי טוב שלו, פיטר. (ניתן לצפות כאן)

סוף הסרט הוא נקודת המפנה של הסרט; בעת פשיטת חברי הHJ על אחרון מועדוני הסווינג אנו מופתעים לראות כיצד תומאס עוזר לפיטר להתחמק, אך ללא הצלח.

פיטר נלקח, לא ידוע לאן- אחיו ווילי צועק לו "סווינג הייל!" כמה פעמים בעוד פיטר מתרחק לאיטו על משאית, וזהו למעשה סופו של הסרט. (ניתן לצפות כאן)

לדעתי, הסרט עמוק ומטלטל. הפתיחה, שמוצגת באופן כה שמח ואופטימי לאט לאט משחירה עם התקדמות העלילה.

רואים את ההבדל העבה מתחילת הסרט לאמצע והסוף, כולם מאושרים אבל עם הימשכות הסיפור החברות מתנדנדת ומתפרקת לאיטה.

אני זועזעתי כאשר נוכחתי לראות את ארוויד ותומאס רבים עד שזה הגיע למצב של התאבדותו של ארוויד.

ברוב החלקים תהיתי כיצד פיטר ותומאס לא שמים לב למתרחש סביבם ואיך הם לא מבינים את ההשלכות למעשיהם של הנאצים, הם עושים בשבילם את העבודה מרגע התייצבותם בתנועה. עוד מתהיותיי היא למה הם לא פתחו את הפה או העירו כשדיברו דברי דיבה על היהודים, בעוד כשחברם הכי טוב ארוויד הוא יהודי בעצמו, על אף הסיכון.

נעצבתי לחזות בהתפרקות החבורה, שהייתה כה מאוחדת ומלוכדת בתחילת הסרט.

בסוף הסרט עלו בי מחשבות ותהיות- לאן ייקחו את פיטר? יעצרו אותו? יהרגו אותו? ישלחו אותו לחינוך מחדש כי הוא צעיר? ישלחו אותו למחנה עבודה / למקום כלשהו ואז כשיחזור יסיים כמו אביו? שאלות אלה ורבות אחרות כמו מה יקרה עם ווילי, מה יעלה בגורלו של תומאס, האם יצטרף לפיטר או שישכח ממנו עדיין מהדהדות בראשי ולא עוזבות אותי.

הסרט ריתק אותי מאוד, נהניתי לצפות בו.

הסרט הזה מהווה דוגמא לדו קיום, גרמנים ויהודים ביחד רוקדים לצלילי אותה המוזיקה, האידאולוגיה לא נכנסת ל"חיי הסווינג" של כולם.

פוסט שני: ראיון עם חבר תנועת הנוער הנאצית

המקום: מבנה תנועת הנוער שבברלין

התאריך:  15 במרץ, 1939.

עיתון ניו יורק טיימס

הכתב סטנלי וולדון

המרואיין מאלטה גונטר ((Malte Günther, נער בן 14.

לקחתי את גונטר, ילד בן 14 מתנועת הנוער ושאלתי אותו מספר שאלות.

גונטר: "הייל היטלר."

סטנלי: "הייל היטלר."

סטנלי: "שלום גונטר. רציתי לקחת מעט מזמנך אם תוכל לענות לי על כמה שאלות."

גונטר: "אין בעיה."

סטנלי: "מה למדת בשיעור עכשיו?"

גונטר: "על תורת הגזע."

סטנלי: "תפרט?"

גונטר: "למדנו על חלוקת הגזעים לפי הסולם, הארים שנמצאים במקום הראשון והגזע הנעלה ביותר ועד ליהודים המטונפים שנמצאים מחוץ לסולם."

סטנלי: "מדוע מטונפים? מה מבדיל את היהודים מהסלאבים, למשל?"

גונטר: "למדנו שהם הולכים כמו קופים, האף שלהם גדול והמצח שלהם רחב. למדנו שהם גנבים, רמאים, שקרנים, ונוכלים. שמעתי אפילו בשיעורים של הנערים הגדולים יותר שהם אנסים והם משמידים את טהרת הגזע הארי ושהם מגפה שצריך לעצור.

לעומתם, הסלאבים נועדו לשרת אותנו, הארים. למדנו שהם "נושאי התרבות" ושהם נוצרו מערבוב גזעים ובגלל שאינם טהורים הם נועדו לשרת."

סטנלי: "מה עוד אתם לומדים בתנועה, ללא קשר לתורת הגזע?"

גונטר: "אנחנו לומדים כיצד להיות מחנאים מוצלחים, לומדים לשפר את היכולות האתלטיות שלנו ודוגלים במשמעת נוקשה. בנוסף אנחנו לומדים גם על כך שצריך להגן על האומה בכך שצריך להלשין על אלה שמתנהגים כחשודים למתנגדי המשטר."

סטנלי: "גונטר, האם אתה חושב שזה מוסרי להלשין על ההורים / משפחה / חברים רק בשביל הנאמנות לאומה?"

גונטר: "אעשה הכל למען האומה שלי! לא משנה מה המחיר!"

גונטר יוצא בזעם בעקבות השאלה שלי, קיבלתי הוראה לעזוב את המתחם.

האם זוהי תחילתה של מלחמת עולם נוספת? מדוע המשטר דוגל בכזו נוקשות כלפי חניכים צעירים? מה עשו היהודים לגרמנים שהם צריכים לעבור השמדה? האם זהו עניין של זמן עד לסופם של כל יהודי אירופה ואחריהם כל יהודי העולם?

אני צופה עתיד מאוד אפור ליהודים, ולתושבי העולם בכלל. אני מקווה שאני טועה.

לצפייה שיעור בתורת הגזע (קטע מתוך הסרט "אירופה אירופה")

פוסט ראשון: פעילות תנועת נוער נאצית

המקום: מינכן, מול בניין הנשיא הינדנבורג.

התאריך: 30 בינואר, 1933

עיתון "פולקישר ביאובאכטר"

הכתב אדלברט ארווין

"זהו, עשינו את זה, הצלחנו", שמעתי את היטלר אומר בעת יציאתו ממשרדו של הנשיא הינדנבורג לצלילי תרועה ושמחה של רבים.

לא עבר זמן מועט וכבר ראיתי את מצעד העלייה לשלטון יוצא לדרך. מוזיקה, שמחה, אנשים רבים מהרבה מקומות ברחבי גרמניה באו לחלוק את הניצחון המרגש והמהולל של היום.

אני נוכח וגאה לראות את דור העתיד שלנו, הנוער ההיטלראי קורא קריאות "הייל היטלר!" ו "זיג הייל!" תוך כדי צעידה רשמית וליבי מתמלא אושר ונחת בידיעה שהמדינה שלנו תתנהל הרבה יותר טוב בזכות היטלר ואנשיו. הנוער ההיטלראי הרשים אותי מאוד בהופעתו המהודרת, הבגדים המצוחצחים, הניקיון והאסתטיקה של לובשי המדים האלה שיום אחד ינהלו את גרמניה.

הנערים צועדים לפי שכבות הגיל, קודם הצעירים, אחריהם הנערים, ואחריהם הבוגרים יותר. אני מבחין בעיניהם הקורנות משמחה לאיד, נהנה לשמוע אותם צוחקים ואת קולות החצוצרות ושאר כלי הנגינה אשר משבחים את היטלר על ניצחונו בעודו עובר במכוניתו במצעד מוקף באנשי הגנה מן ה SS.

נחרדתי לראות את הקומוניסטים, היהודים הדוחים ושאר מתנגדי המפלגה צועקים ומבזים את מנהיגנו הטרי. אני מקווה מאוד שתחת שלטון הפיהרר החדש ייעשה צדק ושינוי כלל עולמי. בנוסף, אני צופה לנו ולכל שאר מדינות אירופה והעולם עתיד ורוד ומאושר.